1
איש היה בעיר בבל ושמו יהויקים:
ספר שושנה א׳
2
ויקח לו אשה שושנה בת חלקיהו והיא היתה יפת תאר ויראת אלהים:
3
כי אבותיה היו ישרי לב וידריכוה בדרכי תורת משה:
4
ויהויקים היה עשיר מאד ויהי לו כרם חמד אצל ביתו וכל התאספו אליו כי נכבד היה מכל אנשי העיר:
5
ויהי בשנה ההיא ויקימו שנים מזקני העיר לשופטים על העם:
6
והם היו מן האנשים אשר אמר יי עליהם מבבל יצאה הרעה ומזקניה שפטי העם:
7
ויבאו מדי יום ביומו אל בית יהויקים וכי היה לאיש דבר בא אליהם:
8
ויהי בעת הצהרים וכל איש הלך לדרכו ותלך שושנה לשוח בכרם בעלה:
9
ויראו הזקנים את האשה מתהלכת יום יום בכרם ויתאוו תאווה:
10
וייהפך לבבם ותחת נשוא מרום עיניהם נשאו את עיניהם אליה ולא זכרו תורת ה ומשפטו:
11
וגם כי חיצי התשוקה נחתו בלבב שניהם לא גילו את אהבתם איש אל אחיו כי התבוששו וכל אחד חשב לחללה:
12
וישקדו יום יום על דלתי הכרם ללכת אחריהם ולהביט אליה:
13
ויאמרו איש אל רעו נשובה נא אל בתינו כי קרבה העת לאכול בצהרים:
14
ויהי אחרי לכתם ואחרי היפרדם איש מעל אחיו ויפן כל אחד וישב אל הכרם וימצאו שניהם יחדיו:
15
וכאשר שאלו איש את אחיו לאמור מה זאת ויתוודו את תשוקתם הרעה ויועצו יחדיו וישימו מועד לארוב לה בהיותה לבדה:
16
ויהי היום והם במארב ותבוא שושנה כדרכה לרחוץ בכרם כחום היום ושתי נערותיה איתה:
17
ואיש לא היה בכרם זולתי שני הזקנים אשר התחבאו לארוב לה:
18
ותאמר שושנה אל נערותיה קחנה לי שמן ובורית וסגורנה הכרם עד כלותי לרחוץ:
19
ותעשינה הנערות כאשר בקשה ותסגורנה הדלת בעדה:
20
ולא ראו את האנשים כי התחבאו:
21
הנה הלכו והנה שני הזקנים הגיחו מן המחבוא וירוצו אל שושנה ויאמרו:
22
הנה הכרם נעול ואין פה איש לראות ונפשנו חשקה בך לכן הבה נא ונבוא אליך:
23
ואם מאן תמאני לשמוע בקולנו העד נעיד עליך כי ראינו איש עמך בכרם ולכן שלחת את הנערות מאיתך:
24
ותאנח שושנה ותאמר אויה לי כי צר ומצקו סבבוני יחד:
25
אם אעשה את חפצם בת מות אנוכי ואם אחדל מי יצילני מידם:
26
אפס טוב לי לנפול בניקיון כפי בידי אדם מחטוא לאלוהים:
27
ותשא שושנה את קולה ותצעק ויצעקו גם הזקנים לקראתה:
28
וירוץ האחד אל הדלת ויפתח:
29
ואנשי הבית שמעו את קול צעקתה וירוצו אל הכרם לראות מה זה נעשה:
30
ויהי כי הוציאו הזקנים עליה את דיבתם רעה ויתבוששו העבדים כי מיום היוולדה לא נשמע כזאת עליהָ:
31
ויהי ממחרת בהיקבץ העם בית יהויקים בעלה ויבוא גם שני הזקנים ויוציאו עליה שם רע למען שפוט אותה משפט מוות:
32
ויאמרו אל העם שלחו נא והגישו את שושנה בת חלקיהו אשת יהויקים אלינו:
33
וישלחו אליה להביאה ותבוא היא ואבותיה עם בניהם וכל משפחתה:
34
ושושנה הייתה טובת מראה רכה וענוגה:
35
ויצוו הרשעים האלה להסיר הצעיף מעל פניה למען התענג עוד בהוד מראיה:
36
וכל מוׂדעֶיהָ וכל הניצבים עליה בכו בְּכי גדול מאוד:
37
ויקומו שני הזקנים ויתייצבו בקרב העם וישימו את ידיהם על ראש שושנה:
38
והיא בכתה במר נפשה ותישא עיניה השמימה כי בטח לִבָּה בה':
39
ויענו הזקנים ויאמרו הנה התהלכנו שנינו בכרם ותבוא שושנה ושתי נערותיה איתה:
40
ואחרי כן שלחה את הנערות מפניה ואת הכרם סגרה:
41
ויגש אליה עלם אשר נחבא בגן וישכב עמה:
42
ויהי כי ראינו בפינת הגן את הנבלה הזאת וקרבנו אליה והנה היא שוכבת בחיקו:
43
אפס לא היה לאל ידנו לתפוש את העלם כי חזק היה ממנו ויפתח הדלת וימלט:
44
ויהי כי החזקנו בה ושאלנוהָ לאמור מי הוא העלם ותמאן להשיב לנו דבר:
45
ועתה עדים אנחנו בדבר הזה:
46
ויאמן העם אל דברי הזקנים השופטים וישפטו אותה משפט מוות:
47
ותזעק שושנה בצרת נפשה ותאמר:
48
יי אלוהים לך נגלו כל תעלומות וחדשות אתה יודע בטרם תצמחנה:
49
ידעת גם ידעת כי אין בפיהם נכונה וכי שקר העידו עלי:
50
ועתה הנני הולכת למות גם כי ניקיתי מן הפשע אשר בדו מלִבָּם הרע:
51
וישמע אלוהים את נאקתה וייעתר לה:
52
היא מוצאת למות וה' העיר את רוח נער רך ושמו דניאל ויישא את קולו ויאמר:
53
נקי אנוכי מן הדם אשר יישפך:
54
ויפן כל העם וישאלוהו מה זה הדבר אשר דיברת?:
55
ויתייצב דניאל בקרב העם ויאמר:
56
שמעו נא בני ישראל הסכלתם עשה להרשיע בת ישראל בטרם חקרתם ודרשתם הדבר:
57
שובו נא אל בית המשפט וראיתם כי שקר ענו בה האנשים האלה וימהרו כל העם וישובו:
58
ויאמרו הזקנים אל דניאל שב נא בתוכנו והַשׂכילֵנו אתה אם שָׂמְךָ אלוהים לאיש מוכיח ושופט:
59
ויען דניאל ויאמר ייפרדו נא שני העדים איש מעל אחיו ואשאל איש איש לבדו:
60
ויהי אחרי היפרדם ויקרא לראשון ויאמר אליו: הזקן בימים ובפשעים כעת יחולו על ראשך:
61
דע נא כי משפט עוול שפטת והצדקת את הרשע והרשעת את הצדיק אף כי אמר אלוהים "ונקי וצדיק אל תהרוג":
62
ועתה אם ראיתָ את אשר דברת הגד לי את שם העץ אשר מצאת שניהם תחתיו. ויען ויאמר תחת אַלָה:
63
ויאמר דניאל יִתֶנְךָ ה' לאלה ומלאכוֹ יצווה לָךְ להכריתֶךָ:
64
וישלח אותו מעל פניו ויצַו להגיש את השני ויאמר אליו בן כנעני אתה ולא בן יהודי:
65
הן יְפִי האישה השיאך ורוח זנונים הפך לִבֶּךָ:
66
ככה היו מעשיכם כל הימים לזנות את בנות ישראל ומִיִרְאָתָן אתכם הִטיתֶם אותן לכל חֶפציכם:
67
זולתי בת יהודה הזאת אשר לא שמעה לקול תַזנוּתֶךָ:
68
ועתה הגד לי את שם העץ אשר ראית שניהם תחתיו ויען ויאמר תחת אלון:
69
ויאמר דניאל השקר יכסה פניך קָלון רְאה כי מלאך ה' ינופף חרבו עליך להשחיתֶך:
70
וישמע כל העם ויישאו את קולם להודות לה' המושיע לכל המייחלים לחסדו:
71
ויקומו כולם על שני הזקנים אשר נלכדו באִמרֵי פּיהֶם על יד דניאל כי שקר ענו בשושנה:
72
ויעשו להם כמשפט תורת משה "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו":
73
ויהרגו אותם וינצלו ביום ההוא מִשפוֹך דם נקי בישראל:
74
וחלקיהו ואשתו נתנו שבח והלל לה' על דבר בִּתם כי לא נמצא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר:
75
וכן עשה יהויקים בעלה וכל משפחתו:
76
ויהי דניאל גדול ויקר בעיני העם מיום ההוא והלאה עד יום מותו: